|
אבני דרך בהתפתחות הנרות
כבר בתנ"ך מוזכרים נרות . הנרות המדוברים הינם הנרות אשר הודלקו במשכן וכן בבית המקדש.
אולם , הנרות אשר מוזכרים בתנ"ך אינם נרות שעוותיים כגון אלה המוכרים לנו היום ,
המשמשים למטרת עיצוב אירועים אלא כלי חרס מלאים בשמן אשר בהם טבלו פתיליה אשר עשויה היתה כמעט תמיד מכותנה, שהוא החומר אשר ממנו מיצרים פתילים איכותיים עד היום.
החומר אשר ממנו מפיקים בימינו שעווה לתעשיית הנרות הינו ברובו פראפין מינרלי שהוא למעשה תוצר לואי של זיקוק נפט גולמי.
אולם , השימוש בסוג זה של שעווה ליצור נרות הינו חדש יחסית והחל רק לפני כ – 150 שנה. השעווה הפראפינית החליפה את שעוות הדבורים אשר היתה בשימוש בימי הביניים והיתה יחסית יקרה מאוד.
בנוסף, טמפרטורת ההיתוך של שעוות הדבורים הינה נמוכה בהרבה משל שעווה פראפינית , כך שעם המעבר לשעווה פראפינית נפתרו בעיות כגון התכופפות הנרות בעת הבעירה , נזילות שעווה מצידי הנרות וכדומה.
חומר בעירה קדום יותר ששימש לחלב שממנו יצרו נרות היה שומן בעלי חיים שונים כגון לויתנים , צאן ובקר. הבעיה העיקרית בנרות שהופקו מחומרים אלו היתה ריח לא נעים – בעיה אשר נפתרה עם המעבר ליצור נרות משעוות דבורים.
כפי שהוזכר , היום הנרות אשר משמשים לעיצוב אירועים למשל הינם נרות משעווה פראפינית - אשר בנוסף לכך שהינה חסרת ריח לחלוטין, דבר אשר
כשלעצמו הינו יתרון כאשר מדובר בנרות אשר שימשו ל- עיצוב אירועים והינם דולקים באירוע אשר מוגש בו מזון.
אולם, בנוסף , תכונה אחת של השעווה הפראפינית חשובה יותר עבור צרכי עיצוב אירועים והיא העמידות של הנרות המודרניים בעומסי חום גבוהים לעומת נרות מהדור הישן.
משמעות עמידות זו בעיצוב אירועים הינה גמישות רבה הרבה יותר עקב הורדת החשש מנזילת נרות על המפות, וכן יכולת ליצר נרות חלולים אשר רמת השקיפות שלהם גבוהה
ויחד עם זאת יכולים לעמד בעומסי החום הדרושים.
עיצוב אירועים
|
